שבלי הלקט · סימן רס״ג, ה׳

ומצאתי בשם רבינו סעדיה גאון זצ"ל שמשבעה עשר בתמוז עד תשעה באב הן הימים האמורין בדניאל שהתענה שלשה שבועים ויש נזהרין בהן שלא לוכל בשר ושלא לשתות יין כדכתיב ובשר ויין לא בא אל פי וסוך לא סכתי. ויש אומרים שאותו הימים היו בניסן וכן מוכיח בעניין שאחר הפסוק הזה [כדכתיב] ובשר ויין לא בא אל פי וסוך לא סכתי עד מלאת שלשת שבועים ימים אחריו כתיב וביום עשרים וארבעה לחדש הראשון וגו'. וכתיב בענין מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות וגו'. מכל מקום הימים האלו עלולים הן ואין להרבות בהן מיני שמחות. והימים הללו שמשבעה עשר בתמוז עד תשעה באב קטב מרירי שולט וצריך אדם ליזהר שלא להלך בין חמה לצל וצריך להזהיר למלמדי תינוקת שלא להכות לתלמידיהן בימים הללו מארבע שעות עד תשע ביום. כדאי' במדרש איכה. ועל שאנו עסוקין בהלכות תענית ובענין שריפת התורה כתבנו זה לזכר על מה שאירע בימינו על רוב עונותינו אשר גרמו לנו ונשרפה תורת אלהינו בשנת חמשת אלפים וב' שנים לבריאת עולם ביום ששי פרשת וזאת חקת התורה כעשרים וארבעה קרונות מלאים ספרי תלמוד והלכות והגדות נשרפו בצרפת כאשר שמענו לשמע אוזן וגם מן הרבנים שהיו שם שמענו שעשו שאילת חלום לדעת אם גזירה היא מאת הבורא והשיבו להם ודא גזירת אוריתא ופירושו ביום ו' זאת חקת התורה היא הגזירה ומאותו היום ואילך קבעוהו היחידים עליהם להתענות בו בכל שנה ושנה ביום ששי של פרשת זאת חקת התורה ולא קבעוהו לימי החודש תהא אפרה עלינו לכפרה (כאשה) [כעולה] על מוקדה וערבה לבני יהודה כמנחתה הקריבה כהילכתה. כן תעלה אזכרתה ויקיים [האל] עלינו קרא דכתיב וערבה לה' מנחת יהודה [וירושלים] כימי עולם וכשנים קדמוניות ויקיים עלינו ועל כל ישראל עמו את הטובות ואת הנחמות הכתובות על ידי נביאיו לקבץ גליותינו כאמור ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב וגו' וקרא דכתיב וגלות החל הזה (לכם) [לבני] ישראל אשר כנענים עד צרפת וגלות ירושלים אשר בספרד ירשו את ערי הנגב [וכיר"א]: