תנן התם בית שמאי אומרים תבלין נידוכין במדוך של עץ ומלח בפך ובעץ הפרור ובית הלל אומרים תבלין נידוכין [כדרכן] במדוך של אבן והמלח במדוך של עץ ופסקי רבוותא דפלפלין לא בעי שינוי ומסתייעי מהא דאמרינן רב ששת שמע קול בוכנא אמר האי לאו מגויה דביתאי היא ואקשינן ודילמא אצלויי אצלוי ודקו ומתרצינן שמעי דהוה צול קליה ודילמא תבלין היא תבלין נבוחי אנבח קלייהו והא דאמר ליה רב לרב אחא בר דלא כי דייקת אצלי אצלויי ודוק אוקמהו רבוותא במילחא דמלח בעי שינוי וכן הא דתנן שלשה דברים רבי אלעזר בן עזריה מתיר וחכמים אוסרין פרתו היתה יוצאה ברצועה שבין קרניה ומקרדין את הבהמה ביום טוב ושוחקין את הפלפלין בריחיים שלהם וחכמים אוסרין כתב עלה בעל הדברות דווקא בריחיים שלהם דהוא אסור דהוי כטחינה ותניא אין טוחנין ואין בוררין וכו' אבל במדוך של אבן פלפלין בריחיים שלהן אסור דקא עביד עובדין דחול משמע דסבירא ליה דפלפלין כתבלין דמי:
שבלי הלקט · סימן רנ״ו, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.