ובעל הדברות ז"ל כתב מסתברא דאפי' חנווני נכרי קאמר דאי משום טחינה הוי ראוי לכוס ולית ביה מוקצה כדאי' פ"ק דחולין ואפילו הפת שנאפת בשבילו התירו הגאונים למיכל היכא דליכא לחוש שמא ירבה בשבילו ובשביל שנאפה בעצי מוקצה ליכא דלא אמרינן יש שבח עצים בפת אלא באיסורי הנאה ומשום ביצים דאיתילידו ביומא טבא לא חיישינן דלא איתחזיק איסורא אבל במחובר חיישינן דאיתחזיק איסורא ומההיא ליפתא דאתאי למחוזי שמעינן נמי שלוקחין מחנווני נכרי וכבר הקדמתי בזה בערוגת שבת הלכה קי"ב:
שבלי הלקט · סימן רנ״ד, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.