שבלי הלקט · סימן רנ״ב, י״ב

תניא אותו ואת בנו שנפלו לתוך הבור מעלה את הראשון על מנת לשוחטו ושוחטו והשני עושה לו פרנסה במקומו בשביל שלא ימות דברי ר' אליעזר ר' יהושע אומר מעלה את הראשון על מנת לשחטו ואינו שוחט וחוזר ומעלה את השני רצה זה שוחט רצה זה שוחט. תוספתא רצה לשחוט רצה שלא לשחוט אחד מהם הרשות בידו. בהמה שמתה לא יזיזנה ממקומה מעשה ושאלו את ר' טרפון עליה ועל החלה שנטמאת ונכנס לבית המדרש ושאל אמרו לא יזיזם ממקומם. אוקמי זעירא בבהמות קדשים וטעמא דבהמות קדשים שאינה ראויה לקבורה היום וגם אין מאכילין אותה לכלבים הא בחולי שריא במסוכנת ודברי הכל ואפילו לר' יהודה דפליגי ר' יהודה ור"ש בשלא היתה מסוכנת מאתמול אבל מסוכנת מאתמול דעתיה עליה אפילו ר' יהודה מודה. ובעל המאור כתב בהמה שמתה לא יזיזנה ממקומה כתב עליה הרב אלפסי תרגמא זעירי בבהמת קדשים הא דחולי שריא ובמסוכנת. ובסוף מס' שבת מייתינן ליה להא דזעירא למיפשט מיניה דזעירי כר"ש סבירי ליה והרב אלפסי פסק גבי יו"ט כר' יהודה הלכך אפילו במסוכנת [דחולין] לא יזיזנה ממקומה לטעמו של רב אלפסי וקשיא דידיה אדידיה ואית דגרסי הכא במאי עסקינן במסוכנת ודברי הכל כלומר בבעלי חיים אפי' ר' שמעון מודה שאסורין במסוכנת מאתמול אפי' ר' יהודה מודה שהיא חשיבא כמיתה. לא נחלקו אלא בחולה מאתמול ומיתה בשבת או ביו"ט ויש בזה [מעט] סמך לדברי הרב האלפסי זצ"ל ואנו אין אנו גורסין אלא הכא במאי עסקינן במסוכנת כלומר ובמסוכנת היא מחלוקת ר' יהודה ור' שמעון (והתם) [וסתם] מתני' כר' שמעון אליבא דזעירי אבל אליבא דר' נחמן דאמר גבי יום טוב סתם לן תנא כרבי יהודה איכא למימר דלא מוקים לה בבהמת קדשים ואע"ג דקתני עליה ועל החלה שנטמאת מעשה שהיה כך היה ולא אמרינן מה חלה דקדישא אף בהמה דקדישא וסתם מתני' דלא כר' שמעון ואיכא למימר [לעולם] רב נחמן אליבא דזעירי מוקים לה בבהמת קדשים הא דחולין שרא. ומגו דאשתראי בשבת אשתראי ביום טוב דליכא מידי דבשבת שרי וביום טוב אסור כמו שבארנו ודאמרינן דסתם לן תנא ביום טוב כר' יהודה במוקצה הבא מאליו בשבת כמו בקוע עצים מן הקורות ומן הקורה שנשברה ביום טוב [וכל כיוצא בו שהוא הוא המוקצה שאסור ביום טוב] ואין אנו חוששין אם סתם לן תנא ביום טוב כר' (יהודה) [שמעון]. שמאחר שהיא מותר בשבת גם ביום טוב מותר ולזו הסברא דעתינו נוטה עד כאן דברי בעל המאור ויש מפרשין ודברי הכל אמר בריה דרב יוסף ואמר אמימר משמיה דרבה: