שבלי הלקט · סימן רמ״ט, ד׳

ואחי ר' בנימין נר"ו פירש דבקוע עצים אינה מלאכה דבחתיכת תלוש ליכא איסורא כלל דאמרינן חותמות שבכלים מתיר ומפקיע וחותך אחד שבת ואחד יום טוב ואפ"ה כיון דיכול לעשותה מערב יום טוב אין מבקיעין אלא בקופיץ דמאי דאפשר לשנויי משנינן ומאן דסלית סלתי דחייב משום טוחן היינו כשהוא מבקע עצים לצורך הרקב הנושר מהן שהוא כעין קמח ולא משום ביקוע מחייבו דמאי טחינה איכא בביקוע והוא אינו צריך לה אלא לביקוע עצים תדע דקאמר עלה דאי קפיד אמשחתא חייב משום מחתך הא לאו הכי לא מחייב אמחתך שאין בו אלא איסורא דרבנן וביקוע עצים מן הקורות הוא דאסרי משום מוקצה ואם נשברה מערב יום טוב שכבר הוכנה להסקה מותר. ר' אליעזר אומר נוטל אדם קיסם מלפניו לחצוץ בו שיניו ומגבב מן החצר ומדליק שכל מה שבחצר מוכן וחכמים אומרים מגבבה מלפניו ומדליק. א"ר יהודה אוכלי בהמה אין בהם משום תקון כלי פי' ומותר ליטול מהן קיסם לחצוץ בו שיניו. מביאין עצים מן השדה [מן המכונס] ומן הקרפף אפי' מן המפוזר. א"ר יהודה אמר שמואל אין מביאין עצים אלא מן המכונסין שבקרפף והא דתנן מן הקרפף אפי' מן המפוזר יחידאה היא. דתניא אמר ר' שמעון בן אלעזר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המפוזרין [שבשדות שאין מביאין ועל המכונסין שבקרפף שמביאין ועל מה נחלקו על המפוזרין] שבקרפף ועל המכונסין שבשדות שבית שמאי אומרים לא יביא ובית הלל אומרים יביא. אמר רבא עלי קנים ועלי גפנים אע"ג דמכנפי ומותבי כיון דקא מדלי להוא זיקא ומבדר להו כמפוזרין דמי. ואי אנח מנא עליהון מאתמול שפיר דמי. אי זהו קרפף כל שהוא סמוך לעיר דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר כל שנכנסין לו בפותחות ואוקימנא ר' יוסי לקולא קאמר אי אית ליה פותחות אפילו בתוך תחום שבת ואי הוי סמוך לעיר אע"ג דלית ליה פותחות. מתחילין בערמת התבן אבל לא בעצים שבמוקצה.