ומצאתי בשם הרב ר' אלעזר מיורש"א זצ"ל על הא דתניא בתוספתא דפיאה אמר ליתן פי' צדקה ונתן נותנין לו שכר אמירה ושכר מעשה אמר ליתן ולא הספיק בידו ליתן נותנין לו שכר אמירה כשכר מעשה לא אמר ליתן אבל אמר לאחרים שיתנו נותנין לו שכר שנאמר כי בגלל הדבר הזה יברכך וגו' לא אמר לאחרים תנו אבל מניח לו בדברים טובים מניין שנותנין לו שכר שנאמר כי בגלל הדבר [הזה] יברכך. ונראין הדברים דדוקא בלשון נדבה אבל בלשון נדר לא דהא בפרק קמא דנדרים משנינן אפי' לר' יהודה תני נודב ומקיים ולא נודר ומקיים. ובפרק קמא דנדרים וכן נמי בשילהי נערה המאורסה אמרינן אמר שמואל הנודר אע"פ שמקיימו נקרא רשע וכו' ויליף בגזירה שוה חדלה חדלה ומסייעי לי' נמי ממתני' דתנן בפרקים כנדרי רשעים אלמא כל הנודר נקרא רשע הלכך כשפוסקין צדקה ברבים ומברך החזן אותם בלשון נדבה בעי למימר ובאמירה זו הוא שקיבל עליו שכר כמעשה והיא היא הנותנת והמובחרת ומקרא מלא מסייעני נדבה אשר דברת בפיך מדסמיך בפיך דדרשינן בפיך זו צדקה אצל נדבה משמע דדוקא בנדבה כדפרשתי בפיך זו צדקה דפה כתיב לעניין צדקה כדכתיב יצא מפי צדקה.
שבלי הלקט · סימן רל״ט, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.