רבינו יצחק פאסי ז"ל פסק דהא דאמר רב חייא בר רב אשי אמר רב ובנגוסטרי אסור דוקא בימי אבלו אבל במועד אפי' בנגוסטרי מותר ואיכא מ"ד דבמועד אסור. ומייתי ראיה מהא דאמר רב שמן בר אבא הוה קאימנא קמיה דרבי יוחנן בבי מדרשא בחולא דמועדא ושקלינהו לטופריה בשיניה שמע מינה בנגוסטרי אסור. ואנן לא סבירי לן הכי דאי סלקא אדעתא בנגוסטריה אסור אדאמר שמע מינה תלת הוה ליה למימר שמע מינה ארבעה ונימני ליה בהדייהו ומדלא אמר הכי שמע מינה דבנגוסטריה מותר והאי דשקלינהו בשיניה משום דהוה קאי בבי מדרשא דליכא נגוסטרי ולהכי לא חשיב ליה בהדייהו ולהכי נמי איצטריך למימר דהוי קאי בבי מדרשא דלא נגמר מיניה דבנגוסטרי אסור הלכך לא גמרינן מינה אלא הנהו תלת בלחוד דגמרי רבנן ותו לא מידי:
שבלי הלקט · סימן רל״א, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.