אלו כותבין במועד קדושי נשים וגיטין ושוברין דייתיקי מתנה ופרוזבולין איגרות שום איגרות מזון שטרי חליצה ומיאונין שטרי בירורין וגזירות בית דין ואיגרות של רשות יש מפרשים איגרות של רשות זו שאלת שלום דכיון דאינו כותב צרכיו כלל אלא שאילת שלום גרידא ליכא טירחא בהך כתיבה ולא דמיא למלאכה כלל הלכך מותר דלא הוי אלא כמטייל בעלמא. וכך מפורש בירושלמי וכך כתב רבינו חננאל ורבינו יצחק פאסי ז"ל אך מצאתי בתשובות [הגאונים ז"ל] מי שהיה במקום שאין שיירות יוצאת אלא ב' פעמים בשנה ומבקש לכתוב איגרות בחולו של מועד מותר לו לכתוב מאי טעמא כיון שמבקש לשגר להן או לצוותן על מלאכתו שיש בו ריוח והפסד או לעשות תקנה לפרנסת ביתו ואין השיירות יוצאות עד ששה חדשים אחרים אין לך הפסד גדול מזה ולפיכך מותר אבל ודאי [אם] אין לו צורך כלום ושלום בעולם אל יכתוב. ואף רבינו [יצחק בר'] מרדכי זצ"ל התיר לכתוב איגרות אם אדם צריך לכתוב בחולו של מועד אבל לתקן קונטריסים לכתוב אחר המועד אסור.
שבלי הלקט · סימן רכ״ה, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.