וחייב אדם לכבד חולו של מועד במאכל ומשתה. דכתיב אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש וגו'. וחולו של מועד בכלל מקראי קודש הם [ושנו חכמים במשנת אבות] ר' אלעזר המודעי אומר המחלל את הקדשים והמבזה את המועדות כו' ופירוש רבינו שלמה זצ"ל המבזה את המועדות שעושה בהן מלאכה ושנוהג בהן מנהג חול באכילה ושתייה שאין נוהג בהן כבוד כראוי. והאי המבזה את המועדות בחולו של מועד קאי דאי בימים טובים פשיטא דאסרי במלאכה. ובפרק ערבי פסחים אמר רב ששת משום ר' אלעזר בן עזריה כל המבזה את המועדות כעובד ע"ז דכתיב אלהי מסכה לא תעשה לך וכתיב בתריה את חג המצות תשמור ובמס' ביצה כי חדות ה' היא מעוזכם. אמר ר' יוחנן משום ר' אלעזר ב"ר שמעון אמר להן הקב"ה לישראל בני לוו עלי ואני פורע. ובירושלמי מי שהפך אמר ר' יוחנן לוים ברבית לחבורת מצוה וקידוש החודש. ר' יוחנן הוה נחית לכנישתא והוה מלקט פירורין ואכלי ואמר יהא חלקי עם אילין דאכלין הכא רמשית. ומשמע מהכא דהוא הדין לכל סעודת מצוה.
שבלי הלקט · סימן ר״כ, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.