אמר רב הונא אמר רב הנכנס לבית הכנסת ומצא צבור מתפללין אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע שליח צבור למודים יתפלל ואם לאו אל יתפלל והטעם מפורש בירושלמי תנא ר' חלפתא בן שאול הכל שוחחין עם שליח צבור בהודאה ר' זעירא אמר ובלבד במודים פירוש בתחילת הברכה אבל לא בסוף פי' שאם יהיו כל הצבור שוחחין והוא אינו שוחה עמהן יחשדוהו שמא מין הוא. ובגמרא דילן בסוטה אמרינן בזמן ששליח צבור אומר מודים העם מה הם אומרין מודים אנחנו לך כו' אמר ר' תנחום אמר ר' יהושע בן לוי המתפלל צריך שיכרע עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה עולא אמר עד שיראה איסר כנגד לבו ר' חנינא אמר כיון שנענע ראשו שוב אינו צריך והלכתא כר"ח והוא דמצער נפשיה ומחזי כמאן דכרע.
שבלי הלקט · סימן כ״ב, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.