ובזרוע נטויה זו החרב כמה שנא' וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים. פי' מצינו לשון נטויה במכת חרב. כתב אחי ר' בנימין נר"ו זהו שם המפורש שנקרא חרבו של משה והוא כתוב בס' הרזים ובו היה עושה משה רבינו כל האותות שעשה במצרים. ועוד כתב בשם מורי הרב ר' מאיר נר"ו טעם אחר וכי איזו מכת חרב מצינו במצרים אלא זה מה שדרשו [רבותינו ז"ל] בפסיקתא דויהי בחצי הלילה בשעה שאמר משה ומת כל בכור נתכנסו כל הבכורות אצל אבותיהם אמרו להן בגין דאמר משה ומת כל בכור וכל מה דאמר משה על הלין עמא אתא עליהון אלא איתון וניפק אילין עיברייא מבינן ואי לא [אינון] מיתין אמרו עשרה בנים לאחד ממנו ימותון וחד מנכון לא יקום על אילין עברייא אמרין כל סמא דמילתא ניזיל גבי פרעה דהוא בכור דילמא הוא חייס על נפשיה ונפיק עילין עברייא מבינן הלכו אצל פרעה אמרו לו בגין דאמר משה ומת כל בכור וכל מה דאמר משה על הלין עמא אתא עליהון אלא קום אפיק אילין עברייא מבינן ואי לא הלין עמא מיתין אמר קומו צאו וקפחו את שוקיהם של אלו אנא אמרתי או נפשי או נפשיהון דאילון עברייא ואתון אמרין הכדין מיד יצאו הבכורות והרגו באבותיהן ששים ריבוא הה"ד למכה מצרים בבכוריהם במצרים אין כתיב כאן אלא בבכוריהם שבכורות הרגו בהם וזו היא מכת חרב שהיתה במצרים:
שבלי הלקט · סימן רי״ח, ע״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.