שבלי הלקט · סימן רי״ז, ט׳

בהלכות פסח של רבינו שלמה זצ"ל וחיטה הנמצאת בתרנגולת צלויה או מבושלת בפסח אין שום חכם שמתירה לפי שחמץ בפסח בין במינו בין שלא במינו אסור ואסור בכל שהוא. וגם ר' אומר שהיא אסורה אבל יש להביא ראיה להתיר מטומאה אם לא מפני שאין אנו יודעין אם למדין איסור מטומאה אי לא ששנינו לגבי טומאה בעוף כדי שתיפול לאור ותישרף דכיון ששהה במעיים האוכל כשיעור הזה שוב אינו ראוי לקבל טומאה לפי שהוא בא מיד לידי סרחון ואינו חשוב אוכל וכן יש לומר שאין החיטה באה לידי חימוץ אלא לידי סירחון אי פשיטא לן למיגמר איסור מטומאה [ובתשובה אחרת מצאתי שאין למדין איסור מטומאה] ואין להתירה מטעם עיכול וזה נוסח התשובה ששאלת על עוף שנתבשל או נצלה בפסח ונמצאת בתוכו חיטה מהו כך דעתי נוטה שאותו העוף אסור בין באכילה בין בהנאה שאותה חיטה אוסרת ונאסרת דאמר רבא חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור במשהו ואי איכא דמורה בה כח להיתירא וקא טעי בהא דתנן בעופות ובדגים כדי שתפול לאור ותישרף דברי ר' שמעון ר' יהודה בן בתירא אומר בעופות ובדגים מעת לעת וקא סביר כי היכי דמת מעוכל ולא מטמא באוהל חיטתא נמי כמיתעכלא דמיא ולא מתאסרה. אי תלמיד צלל במים אדירים והעלה חרס בידו חדא דלא ידעי אימת קא בלע לה ועוד מה ענין פסחים אצל אהלות. אדיליף מאהלות מהתירא ליליף מחמץ בפסח לאיסורא דתנן לא יסיק בו תנור וכיריים ואמרי' בגמרא פשיטא לא צריכא לר' יהודה דאמר אין ביעור חמץ אלא שריפה מהו דתימא בהדי דקא שריף ליה ליתהני מיניה קא משמע לן דאסור וכ"ש חיטה זו שהיא עומדת בעיני' שחמץ גמור הוא ואוסרת ונאסרת. ועוד מצינו שאין האיסור מתבטל בבילוע דתנן דג טמא שבלע דג טהור מותר באכילה ודג טהור שבלע דג טמא אסור באכילה לפי שאין גידולו ממנו אלמא באיסורו קאי ולא מתבטל האי חיטתא נמי לא מתבטלא והיא חמץ גמור ולא מבעיא הא דאיבשלא באיסורה אלא אפי' חיטי קורדניתא דשרירין ויבישין טפי כי שדא מיא עלייהו אסירי דאמר רב גידל אמר ר' חייא בר' יוסף אמר רב המקדש משש שעות ולמעלה אפי' בחיטי קורדניתא אין חוששין לקידושין כל שכן הא דאיבשלא והתשובה הזאת נראית עיקר. דודאי החיטה מחמת הלחלוחית שבזפק מתנפחת ומתבקעת והרי היא בא לידי חימוץ עד שלא התעכל הלכך אוסרת במשהו לפי המנהג הפשוט בישראל: