ומה שנהגו לגעור בנכרי הנכנס ברשות של ישראל וחמץ בידו דשמא יפלו פירורין חשובין מידו של נכרי ברשותו ופעמים יבא בהם לידי איסור. ירושלמי גגו של נכרי שהיה סמוך לביתו של ישראל ונתגלגל חמץ מגגו של נכרי לגגו של ישראל הרי זה דוחפו בקנה פי' משום דלא בדיל מיניה אסור ליטול בידו דלמא אכיל מיניה. היתה שבת או יום טוב כופה עליו את הכלי. בהלכות פסח של רבינו שלמה זצ"ל שאלו את ר' ישראל ונכרי שיש להם תנור בשותפות מהו לומר לנכרי טול אתה בשבוע של פסח ואני אטול לאחר כך ולאפות בו בשבת אחרת ואמר ר' כך יכול לעשות מתנה ישראל עמו קודם הפסח ונוטל הימנו דמים מאותו שבוע ואינו דומה לישראל ונכרי שיש להם שדה בשותפות לא יאמר לו טול חלקך בשבת ואני אטול חלקי בחול לפי שכל הטורח שטורחין בשדה לאמצע היא וכשזה עודר בשבת כאילו טורח בעבור ישראל אבל כאן כיון שנטל דמים מתחלה מותר וכן ישראל שרגיל לקבל ככרות מנכרים (מעבדים) [משועבדים] לו או אהובים לו והם לו למס בשבוע של פסח אינו מקבל אבל לאחר הפסח מקבל מאותו שבוע עצמו:
שבלי הלקט · סימן רט״ז, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.