תנו רבנן לחם עוני פרט לחלוט ואשישה יכול לא יצא ידי חובתו אלא בפת הדראה פי' בפת סובין ת"ל מצות מצות ריבה ואפי' כמצתו של שלמה א"כ מה ת"ל לחם עוני פרט לחלוט ואשישה. ת"ר נקייה והדראה ובסריקין המצויירין ואע"פ שאין עושין סריקין המצויירין בפסח לפי שהאשה שוהה עליהן ומחמצתן ואעפ"כ עשאן יוצאין בהם. תניא יוצאין במצה נא ובמצה העשויה באילפס מאי מצה נא אמר רב יהודה אמר שמואל כל שפורסה ואין חוטין נמשכין הימנה כתב רבינו יצחק פאסי זצ"ל והיכא דאיכא זקן או חולה דלא יכול למיכל מצה ביבשתה תרו להו במיא עד דמירככא ואכיל לה כד לא מיתמחא דתנן יוצאין ברקיק השרוי ובמבושל שלא נימוח דברי ר' מאיר ר' יוסי אומר יוצאין ברקיק השרוי אבל לא במבושל אע"פ שלא נימוח מאי טעמא דבעינן טעם מצה וליכא פי' דווקא לאכילת מצה של חובה אבל לאוכלה בפסח מותר ואפי' נימוח ואפי' מבושל אמר רבה בר [בר] חנא אמר ריש לקיש עיסה שנילושה ביין ושמן ודבש אין חייבין על חימוצתה כרת מאי טעמא דהוו להו כמי פירות ומי פירות אינן מחמיצין רבינו שלמה ז"ל פי' נמי דחמץ גמור לא הוי אבל נוקשה בעיניה הוי ואסור. ומוכח לה להא דאמר במנחות תפוח שריסקו ונתנו לתוך העיסה וחימצה הרי זה אסור.
שבלי הלקט · סימן רי״ד, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.