ויום בארבעה עשר בניסן מותרין באכילת חמץ כל ארבעה שעות דתנן ר' מאיר אומר אוכלין כל חמש ושורפין בתחילת שש ר' יהודה אומר אוכלין כל ארבע ותולין כל חמש ושורפין בתחילת שש וקיימא לן הלכתא כרבי יהודה כתב אחי ר' בנימין (אחי) נר"ו יש אנשים שנהגו סילסול בעצמן שלא לוכל חמץ בערב הפסח כל עיקר וגם מצה אינם אוכלין אלא מעבירין כל היום בפירות ומיני תרגימא ויש להם סמך בירושלמי אמר ר' לוי כל האוכל מצה בערב פסח כאילו בא על ארוסתו בבית חמיו. והבא על ארוסתו בבית חמיו לוקה תני ר' יהודה בן בתירא אמר בין חמץ בין מצה אסור ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי אמר ר' לא היה אוכל לא חמץ ולא מצה לא מצה הדא דר' לוי ולא חמץ מן הדא דר' יהודה בן בתירא וטעם ר' יהודה בן בתירא מפורש בתשובות משום דקסבר ר' יהודה בן בתירא דתנן שחיטת פסח מארבעה עשר שחרית ומזמן שחיטה אסורין בחמץ וצריכין לבערו כדכתיב לא תשחט על חמץ דם זבחי. בפרק קמא דזבחים.
שבלי הלקט · סימן ר״ח, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.