שבלי הלקט · סימן ר״ז, ט״ו

כתב בעל הדברות ז"ל המדוכות ובורמי דגללי שקורין לפיי"ש בלע"ז וכלי אבנים וכלי גללים הנקראים מאני מדרא דינן כשל מתכת וסגי להו בפליטה ולא דמי לכלי חרש באיסור והיתר וכן הלכתא ובשם רבינו יצחק זצ"ל שמעתי שאין צריך כלום והביא ראיה מתוספות קדשים דתניא כלי אבנים כלי גללים וכלי אדמה אין טעונין מריקה ושטיפה [אלא הדחה] וכן מצאתי לגאונים אחרים ז"ל ובורמי דגללי משפטן ככלי מתכות ומרתיחן במים ברותחין ויש אחרים מחמירין בדבר וזה לשונם שאל ר' את רבינו תם ז"ל על מדוכין שלנו אם צריך להגעילם והתיר לו ושוב חזר בו ואע"פ שהיה מתיר המדוכין של נכרים בהגעלה דדוקא הנהו דאיסורן מתורת חמץ דהחימוץ שהוא קשה אינו יוצא על ידי הגעלה אבל של נכרים דלא אסירי אלא משום שמנונית של איסור יוצא על ידי הגעלה ולא ידע ר' מינה ליה לפרושי שמעתין דאפי' על ידי הגעלה לא טפי מכלים המבשלים בהן כל ימות השנה וכן עשה ר' שמשון בר' יונה זצ"ל בסדר שלו שע"י הגעלה אסירי ור' אומר שאפילו הגעלה אינן צריכין. מדוכות של אבן אפילו נשתמש בהן חמין ברותחין דכלי אבן אין בולעין וראיה לדבר דתניא בתוספתא זבחים פרק כל התדיר גבי כל הכלים המבשלים ואוכלין שם הקדשים. כלי אבנים כלי גללים כלי אדמה לא היו טעונין מריקה ושטיפה אלא הדחה הרי לך דלא בלעי וכן הורה הרב ר' יצחק בר מלכי צדק זצ"ל מספונטו. שמשתמשים באילפס הנעשים מאבנים שהן מותרין בפסח ואין צריכין אלא הדחה.