ופורים לא איתסר במלאכה אלא בדוכתא דנהגו בה איסורא דמעיקרא כתיב שמחה ומשתה ויום טוב ולבסוף כתיב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ואילו יום טוב לא קיבלו עילוייהו. גרסינן בירושלמי היה כותבה דורשה ומגיהה הדא אמרה שהוא מותר בעשיית מלאכה. ומאן דאזל מדוכתא דלא נהיגי איסורא בדוכתא דנהיגי לבטל בהדייהו כי הא דרב חזייא לההוא גברא דשדא כיתנא בפוריא ולטייה ולא צמח כיתנא ואמרינן מכדי יום טוב לא קבילו עלוייהו אמאי לטייה ואמרינן דברים המותרין ואחרים נהגו בו איסור הוה ומשום הכי לטייה ומנלן דמנהגא דאיסורא מילתא היא דאמר רב שמן בר אבא אמר ר' יוחנן אמר קרא שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך ואפי' במקום שנהגו לא נהגו אלא ביום מקרא מגילה עצמה אבל לאסור את של זה בזה אינו מנהג:
שבלי הלקט · סימן ר״ד, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.