כתב בעל היראים זצ"ל בני אדם המדברים בשעת קריאת המגילה אינן יוצאין ידי חובתן שצריך שישמעו את כולה וגם אינן רשאין לקרות על פה עם הקורא שאינן יוצאין ידי חובתן אלא אם כן ישמעו מן הקורא בכתב וכן כתב אחי ר' בנימין נר"ו שכשהחזן קורא את המגילה צריכין הצבור לשתוק ולכוון דעתם בקריאתו כסדרן. ואסור להם לקרות עמו מתוך ספר שאינן כתובין בגליון דכיון שאינן כתובין בגליון הוו להו כקורא על פה. וכן מה שנהגו הצבור לענות את כולם. ויתלו את המן. ליהודים היתה אורה ושמחה. כי מרדכי היהודי. הקורא חוזר עליהן וקורא אותם בספר לפי שבקריאת הצבור לא יצאו ידי חובתן שהרי קראו אותה בעל פה וכן מנהג ובהלכות מגילה שחיבר רבינו שלמה זצ"ל מצאתי מאן דקרי למגילתא מיבעיה ליה לכווני דעתיה להשמיע לצבור ולהוציאן ידי חובתן. בעשרת הדברות מסתברא כיון דברכה אחרונה במנהגא תליא מילתא. אין לגעור במי ששח בקריאת מגילה דליכא הפסקה אלא בשמיעה תליא מלתא:
שבלי הלקט · סימן קצ״ח, י׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.