ובהלכות פסוקות של ספר הזהיר מצאתי סייג לדברי שהפטרת דראש חודש קודמת דקית ואשכחית במסכת סופרים שאל ר' יצחק סחורה את ר' יצחק נפחא ראש חודש טבת שחל להיות בשבת במה קורין בענין כלות משה ומפטיר בשבת וראש חודש ומאי ניהו שבת וראש חודש אלא מדתנן בראשי חדשים ובראשי חדשיכם ואמרינן דמפטירין מדי חודש בחדשו דהיינו ראש חודש ושבת ואילו בחנוכה לא קאמר ש"מ דטובים השנים מן האחד דאמרן ע"כ דבריו. ובמסכתא סוכה אמרינן מיתיבי ראש חודש שחל להיות בשבת שיר של ראש חודש דוחה את השבת ואם איתא לימא דראש חודש ולימא דשבת אמר רב פפא מאי דוחה לקדם. ואמאי תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. אמר ר' יוחנן לידע שהוקבע ראש חודש בזמנו. כתב רבינו ישעיה זצ"ל מיכן מוכיח שאם אמר שיר אחד ראש חודש דוחה שבת ואע"ג דשבת תדירא זה שבא לפרקים דוחה אותו. ומיכן יש להוכיח ולהביא ראייה דראש חדש טבת שחל להיות בשבת ההפטרה דחנוכה אמרינן שהיא בא לפרקים ולא אמרינן דראש חודש שהיא תדיר:
שבלי הלקט · סימן ק״צ, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.