שבלי הלקט · סימן י״ח, ו׳

ומצאתי לגאונים ז"ל מאי זה טעם חוזרין לאחוריהן שלש פסיעות לאחר תפלה. מפני שכשאדם עומד בתפילה עומד במקום קדושה ושכינה למעלה מראשו של אדם שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד. ותוך ארבע אמות למקום עמידתו מקום קדושה הוא ומנין שכך אמרו חכמים אסור לאדם לישב בארבע אמות של תפלה וכיון שכן הוא כיון שנפטר אדם מתפלתו צריך לפסוע ג' פסיעות לאחוריו כדי שיצא ממקום קדושה ויעמוד במקום חול. וראי' לדבר שכיון שחוזרין שלש פסיעות לאחוריהן נותנין שלום זה לזה כלומר עד עכשיו היינו במקום קדוש ויצאנו למקום חול. במסכת יומא פרק הוציאו לו אמר ר' חייא בריה דרב הונא חזינא להו לאביי ורבא דפסיעי להו בכריעה אחת פי' ר' ישעי' זצ"ל שלש פסיעות היו עושין בכריעה אחת וכריעה היא פסיעה לאחור כלומר כשיעור פסיעת כרעים. וגאון אחר זצ"ל נשאל אם יכול אדם להוסיף על שלש פסיעות אם לאו והשיב למה הוצרך לכך כבר נתנו [חכמים] שיעור בשלש ואי אפשר להוסיף ומי שמוסיף יוהרא הוא. ואם היה אדם מתפלל בחנותו ויש שם גוים או הבא בספינה ואינו יכול לפסוע שלש פסיעות השיב רב האיי גאון זצ"ל ששאלתם מי שאינו יכול לעזוב מקחו לאחרים ויש גוים מכאן ומכאן ומתירא מהו שישב במקומו ויתפלל והרי הוא בטל מן הכריעות ומן הפסיעות כך שנו חכמים ר' אומר בין כך ובין כך ישב במקומו ויתפלל מפני שאין דעתו מיושבת עליו. אמר רבא ואיתימא ר' יהושע בן לוי הלכה כר' הכא נמי כיון דמתירא לעזוב מקחו ויש שם גוים ישב במקומו ויתפלל לפי שאין דעתו מיושבת עליו ואע"פ שבטל מג' פסיעות וכריעות: