ובשם הרב ר' שמחה זצ"ל מצאתי שליח צבור שטעה ולא הזכיר של ראש חודש בעבודה ונזכר בהודאה אומר רבי שחוזר לעבודה דהא ביחיד אפי' סיים תפלתו חוזר לראש וכי אמרי' טעה ולא הזכיר של ראש חודש אין מחזירין אותו לפי שיכול לאומרו במוספין ואוקימנא בצבור דוקא סיים תפלתו דבעי למיהדר ברישא ואיכא טורח צבור כי ההיא דקאי עלה וכדאמרינן ר' חייא בר אבא צלי והדר צלי אבל היכא דליכא טירחא הדר דלא חילקו בין יחיד לצבור אלא מפני טורח צבור ועוד כתב רבינו ישעיה זצ"ל אמנם אם היחיד עומד בצבור שעתיד שליח צבור לומר בקול וטעה בתפלתו מכוין עם שליח צבור ועונה אמן על כל ברכה וברכה ושותק ואינו מדבר ויוצא ידי חובתו ועוד מצאתי בשם ר' שמחה זצ"ל ר' רגיל לומר דכל היכא דאם לא אמר אין מחזירין אותו כגון יעלה ויבוא בתפלה בלילי ראש חדש וכגון עננו ועל הנסים דמוכח בתוספתא דברכות כל יום שאין בו קרבן מוסף כגון חנוכה ופורים אם לא אמר אין מחזירין אותו והא דאמרינן אין מחזירין אותו לאו דוקא אם גמר תפלתו אלא אפילו נזכר בתוך תפלתו אינו חוזר ואפי' לא התחיל [ס"א הזכיר] ברכה של אחריה אלא סיים ברכת עבודה ולא אמר יעלה ויבוא אע"פ שלא פתח במודים או סיים הודאה ולא פתח בשים שלום ולא אמר על הנסים אינו חוזר לראש דכיון דאין מחזירין אותו סברא הוא שהיה ברכה לבטלה:
שבלי הלקט · סימן קע״א, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.