שבלי הלקט · סימן קס״ח, ד׳

מצאתי בשם רבינו שלמה זצ"ל על חדשי העיבורים שאנו עושין מלאין כדגרסי' התם וכך אנו נוהגין משום רבינו אחד מלא ואחד חסר עד שיודע לך שהוקבע לך ראש חדש בזמנו דאדר שני לעולם חסר כמשפטו שבט מלא אדר חסר וכשאנו עושין שני אדרין הראשון שהוא סמוך לשבט הוא עיבור לשנה שכן אי אתה קורא את המגילה ולא השמעת השקלים עד אדר השני דקיימא לן מצות הנוהגות בשני אין נוהגות בראשון והלכתא כרבנן דאמרי כמה עיבור שנה ל' יום ודינו להיות מכ"ט יום וחצי כדין המולד הרי ז' חצאי יום שהעיבורים מדיחין הקביעות מיום המולד שעל ידי אחד מלא ואחד חסר היו באין שוין אבל הן מאחרין הקביעות לאחר המולד הרבה ועוד על מרחשון וכסליו שהמלאין רבים על החסרין שמעתי אומרים שזהו מנהג והילוך של כל שלשה ושלשה מחזורין שבעולם בראשון יש ט' מלאין וה' חסרין והשאר כסדרן והשני יש ח' מלאין וה' חסרין והשאר כסדרן והשלישי כראשון ט' מלאין וה' חסרין נמצא שהמחזור מדחה הקביעות לפניו אותן ד' ימים שהמלאים רבים על החסרין ועוד ז' חצאי יום של עיבורים הרי ז' ימים וחצי שהקביעה נדחית מן המולד בכל מחזור ואיך יתכן לעולם שיבואו עוד הקביעות ביום אחד. אתמהא. והשיבני רבי' הרי יש לך יתרין התשצ"גין של כל שנה ושנה של אחר כסליו כל חדשי השנה סדורין באחד מלא ואחר חסר והנה נמשך המולד ונכנס ביומו של קביעות כדי שיעור ושל כל תשצ"גין השנה פעמים עד שתי ידותיו של יום פעמים עד חציו עד רביעי ומאחרין המולד ונקדם הקביעות והתשצ"גין של כל המחזור עולין קרוב לז' ימים הרי איחור המולד על ידי התשצ"גין עולה כנגד איחור הקביעות של מולד מרחשון וכסליו והעיבורים ועל יד כן משוין זה את זה לעולם עד שאין נפרדין זה מזה יותר מזה: