דין פירות האדמה בברכה כגון ירק וקטניות והדומה להן ותערובות קמח וקטניות או שאר ירקות איזהו עיקר לברכה וכן תערובת זנגביל בדבש או זנגביל לח בפני עצמו וכמיהן ופטריות.
שבלי הלקט · סימן קס״ב
2 קטעים, בנוסח המקורי.
וכל מיני ירק וקטנית ששלקן מברך עליהן אי נמי על מימיהן בורא פרי האדמה דקי"ל מיא דכולהו שלאקי ככולהו שלאקי ואפי' ירקות שדרכן ליאכל חיין כגון תומי וכרתי אם בישלן מברך עליהם בורא פרי האדמה אבל ירקות שדרכן להתבשל כגון סילקא וכרובא וקרא אי אכלין חיין מברך שהכל שאין דרכן להאכל בכך והאוכלן בטלה דעתו אצל כל אדם ואם בשלן מברך בורא פרי האדמה ודווקא אי דלא אכיל בהו פיתא אבל אי אכיל בהו פת הפת פוטרתן אמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא הוי אמר לן האי תבשילא דליפתא דמפשי ביה מיחא בורא מיני מזונות פי' מיחא קמח הדר אמר לן אידי ואידי בורא פרי האדמה והאי דשדו לה מיחא טפי לאידוקי בעלמא עבדי לה. כתב רבינו ישעיה ז"ל הוא הדין הקמח שמשימין בתוך הגריסין וסולת בתוך האורז מבושל עם הדבש כדי להקפותו בטל הוא אצלן ולא מברכינן עליה אלא בורא פרי האדמה דגריסין עיקר ועל האורז שהכל דדובשא עיקר. וזנגביל לח מברכין עליו בורא פרי האדמה ויבש אין מברכין עליו כלל דלא חזי לאכילה וכתב רבי' ישעיה זצ"ל אע"ג דזנגביל יבש דעם הדבש מרתחין אותה לא אמרינן דדובשא עיקר דזנגבילא עיקר דלחמם קא עבדי ליה. וכמהין ופטריות אע"ג שגדלין בקרקע יניקתן מן האויר ואין מברכין עליהן בורא פרי האדמה אלא שהכל ואם שכח ובירך על הירקות שהכל יצא. וכן על פירות האילן אם שכח ובירך בורא פרי האדמה יצא:
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.