שבלי הלקט · סימן ט״ז, ה׳

הטעם כתב ר' בנימין אחי נר"ו לפי ששירת מצרים נאמרה בלשון נקבה שנא' את השירה הזאת. ומצינו אגדה רב ברכיה רב חלבו בשם ר' ישמעאל ב"ר נחמני מה הנקבה הזאת נוטלת עישור נכסים מבית אביה כך נטלו ישראל ארץ שבעה עממין שהן עשור שבעים אומות ולפי שירשו כנקבה אמרו שירה כנקבה. אבל לעתיד לבא שהן יורשין כזכר שנא' מפאת ים עד פאת קדים וגו' יאמרו שיר בלשון זכר שנא' שירו לה' שיר חדש. ד"א למה נאמרה שירה זו בלשון נקבה. מה נקבה ראויה לילד אף גלות מצרים היתה אחריה גלות. אבל לעתיד לבא כתיב שירו לה' שיר חדש בלשון זכר. שלא יהיה אחריה גלות כזכר הזה שאינו מוליד. וצריך לענות אמן בחתימת גאל ישראל ואין כאן משום העונה אמן אחר ברכותיו דכל סוף ברכות צריך לענות אחריהן אמן כך פירש רבינו שלמה זצ"ל בברכות. ואין ראוי להפסיק בין גאולה לתפילה. דתניא אין אומרים דברים אחר אמת ויציב כדי שיסמוך גאולה לתפלה. ואמרינן שלש תכיפות הן תכף לסמיכה שחיטה תכף לנטילת ידים ברכה תכף לגאולה תפלה. ירושלמי פרק קמא דברכות אמר ר' יוסי ב"ר בון כל הסומך גאולה לתפלה אין השטן מקטרג באותו היום. ובאגדה מצאתי ר' אלעזר הוה קא אזיל באורחא פגע ביה אליהו זכור לטוב ועמו ארבעת אלפים גמלים טעונין. אמר לו מה המה טעונין אמר לו אף וחימה. אמר לו למה אמר לו לעשות נקמה באף וחימה ממי שמספר בין קדוש לברוך. בין ברכה לברכה. בין גאולה לתפלה. בין פרשה לפרשה. בין פרק לפרק. בין אמן יהא שמיה רבא ליתברך. ועל כל מי שאינו מתכוין בתפלתו. שכל המתכוין בתפלתו אין תפלתו חוזרת ריקם. שנא' תכין לבם תקשיב אזנך. פירש ר' בנימין אחי נר"ו בין ברכה לברכה. כגון שתי ברכות הסמוכות והמחוברות זו לזו כמו ברכות של תפילין וי"ח ברכות של תפלה וברכת המזון וזולתן. בין פרשה לפרשה כמו הנך פרשיות דברכת כהנים ובשעת ברכה. והקורא בתורה והקורא במגילה שמפסיק בקריאותיו. בין פרק לפרק כמו פרקי קרית שמע והלל. וכל אלו שמתבטל מרצונו שלא מפני היראה והכבוד מדברי קדושה לדברי הבטלה: