וכתב אחי ר' בנימין נר"ו נראה שמותר להפסיק בין הפרקים לענות קדיש או קדושה או ברכו אם מפסיקין לכבוד בשר ודם קל וחומר שמפסיקין לכבודו של מקום. ושאלתי למורי הר"ר מאיר נר"ו והודה לדברי. וכן נראה שאם שכח להניח תפילין או ציצית שיכול להפסיק בין הפרקים ולהניחן כדי שלא יהא כמעיד שקר בעצמו. וכדברי אחי מצאתי. שהשיב הר"ר אלחנן זצ"ל. מפסיקין בין הפרקים [לאמן] וליהא שמיה רבא ולקדושה ולברכו. ואפילו באמצע הפרק כגון באמצע הברכה בכל מקום שהוא תופש. ובאמצע הפרשה כדקתני ר' יהודה אומר בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם. וכ"ש שיש לענות קדושה וברכו ויהא שמיה רבא עם הצבור. וכיון שהתירו לשאול מפני היראה כל שכן להשיב. מה שאין כן בשמונה עשרה שאפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו. ואלו הן בין הפרקים. בין ברכה ראשונה לשניה. בין שניה לשמע. בין שמע לוהיה אם שמוע. בין והיה אם שמוע לויאמר. אבל בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק. ואמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן מאי טעמא דכתיב וה' אלהים אמת (הוא) הלכך צריך החזן להמתין לצבור לגמור קריאת שמע ואחר כך יאמר אני ה' אלהיכם אמת:
שבלי הלקט · סימן ט״ו, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.