דין שנים או שלשה שאכלו להצטרף להמוציא או לברכת המזון בהסיבה או שלא בהסיבה ויין אם צריך הסיבה להצטרף עליו.
שבלי הלקט · סימן קל״ט
2 קטעים, בנוסח המקורי.
שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן מנא הני מילי אמר רב אשי דאמר קרא גדלו לה' אתי. אמר אביי נקיטינן שנים שאכלו מצוה לחלק פי' רבינו שלמה זצ"ל בין בהמוציא בין בברכת המזון וכן פי' הר"ר שמחה זצ"ל דכל היכא דיש חילוק אין צירוף ויש שאין נוהגין כן ומפרשין לפי שבסוף הסעודה נפרדין זה מזה לפיכך מברך כל אחד ואחד לעצמו. אבל תחלת הסעודה שיושבין ודעתן להצטרף. האחד יוצא בברכת המוציא של חבירו. ועוד פי' הר"ר יוסף בשם רבינו שמואל זצ"ל בברכת המזון דאורייתא אין אחד מהם יוצא בברכת חבירו אבל בברכת המוציא דרבנן לא אחמור עליה כולי האי ומשלשה ואילך אם הסבו מתחילה או שקבעו מקום לאכול כגון שאמרו נלך לאכול יחד במקום פלוני אחד מברך לכולם בין ברכת המוציא בין ברכת המזון אבל ישבו בלא קביעות מקום אחד מברך לכולן כן פסק רבינו ישעיה זצ"ל. ויין נמי בעי הסיבה ומהני ליה הסבה ואם הסבו אחד מברך לכולן בורא פרי הגפן ואם לאו כל אחד ואחד מברך לעצמו דקיימא לן כר' יוחנן:
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.