דין ניגוב ידים ואוכל מחמת מאכיל אם צריך נטילת ידים.
שבלי הלקט · סימן קל״ז
3 קטעים, בנוסח המקורי.
והנוטל ידיו צריך לנגבן דאמר ר' אבהו כל האוכל בלא ניגוב ידים כאוכל לחם טמא שנאמר ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים.
מצאתי בספר גימטריאות לחמם טמא בגוים בגמטריא בלא ניגוב ידים. איבעיא להו אוכל מחמת מאכיל בעי נטילת ידים אי לא. ואסיקנא והלכתא אוכל מחמת מאכיל בעי נטילת ידים. מאכיל עצמו לא בעי נטילת ידים ודוקא היכי דנטל ידיו שחרית אבל אם לא נטל ידיו שחרית צריך ליטול ידיו מפני הסכנה דהא יום הכיפורים אסור ברחיצה ואפ"ה כי האי גוונא שרי דתנא דבי מנשה רבן שמעון בן גמליאל אומר מדיחה אשה ידה במים ונותנת פת לתינוק ואינה חוששת אמרו עליו על שמאי הזקן שלא רצה להאכיל בידו אחת וגזרו עליו שיאכל בשתי ידיו:
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.