בשאלתות גדולות. איבעיא להו כהן מהו שיקדש ידיו במי כיור משום דהאי כיור אית ליה שלאבא והכי קא מיבעיא לן מהו למישך ידיו במי כיור ורחצו ממנו אמר רחמנא דאתו משלאבא לידיו או דילמא האי ממנו לאפוקי דאי שקיל מיניה במנא אי נמי בחדא ידיה לאידך דלא אבל מישך ומעבד עבודה שפיר דמי אמר רב אחאי ש"מ מדקא מבעיא להו לרבנן הכי. ש"מ דכי ההוא גוונא רחיצה מקריא ושריא ש"מ. אבל בעל התרומה אוסר בכי ההוא גוונא. ומה שמקדשין ידים מן הכיור כגון שהיה ברזא בכיור. וכשהיה מושך הברזא היה מקלח על ידיו ורוחץ בקילוח ראשון ואם לא די בקלוח ראשון עוד היה תוחב הברזא ומושכה דלעולם הוה מכח גברא אבל אם היה תוחב ידיו בנהר טוב הדבר וכן מצאתי שהורה רבי' יצחק ב"ר יהודה זצ"ל מי שהיה הולך בספינה ואין לו כלי ורוצה לאכול שוטף ידיו בנהר ודיו ואינו מברך על נטילת ידים הואיל ואינו נוטל מן הכלי דעל שם נטלא תיקנו חכמים שצריך לברך על נטילת ידים אלא מברך על שטיפת ידים ואחי ר' בנימין נר"ו כ' דלא ס"ל לשנות בברכה אלא בין הנוטל מן הכלי בין הנוטל מן הנהר מברך על נטילת ידים והוא המטבע שטבעו חכמים:
שבלי הלקט · סימן קל״ג, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.