מצאתי בשם הר"ר שמעון ב"ר אברהם זצ"ל חבית שנשברה בשבת שמעתי שיש מחלקין בין חבית שלהן שהיו של חרס לחביות שלנו שהן של עץ דשל חרס כשנשברה אדם בהול על ממונו שהיין נשפך ויוצא ביותר ואין לו תקנה עוד מבקש כלים להריק כולה. אבל של עץ אינה כי אם מטפטפת מעט מעט ואינו בהול עליה שאינו ירא שמא יוסיף. וטעם זה אינו מתישב על לבי דכמה פעמים ראיתי בחבית של עץ שעושין גלגלין הן צורקלי המקיפות אותן נפסקין והיין נשפך מכל צד וכל דינין האמורין בפ' כל כתבי נוהגין בשלנו כמו בשלהן. מיהו נראין דברי רבינו תם זצ"ל שמדקדק דוקא שנשברה אסור לקלוט ולצרף אבל נסדקה לא. ולשון מצילין נמי מוכיח דקתני מצילין כמו בדליקה. אבל הכא דעביד טיף טיף או נסדקה דאין אדם בהול על ממונו יביא כלי אחר ויצרף עד כאן דבריו.
שבלי הלקט · סימן קט״ז, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
