תנן כל כתבי הקדש מצילין אותן מפני הדליקה בין שקורין בהן בין שאין קורין בהן ודוקא שהן כתובים בלשון הקדש אבל אם היו כתובין תרגום בכל לשון רב הונא [אמר] אין מצילין רב חסדא אמר מצילין ופסק רבינו חננאל זצ"ל דהלכה כרב הונא דהוא רביה דרב חסדא ואם היו כתובין בסם בסיקרא בקימוס בקלקנתים בלשון הקודש מצילין אותן אבל הברכות והקמיעין אין מצילין אותם מפני הדליקה וספר תורה שבלה ויש בה כדי ללקוט פ"ה אותיות מתוך תיבות שלימות ואפי' בכללן יגר סהדותא אי נמי פרשה שאין בה ללקט פ"ה אותיות ויש בה הזכרות. כגון ויהי בנסוע הארון מצילין אותה מפני הדליקה.
שבלי הלקט · סימן קט״ו, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Buber Edition, Vilna, 1886
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבלי הלקט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.