שבלי הלקט · סימן א׳, ה׳

ונראה שנשתכחו מעני ומרוב עבודת הגלות עד שבאו התנאין והאמוראין ויסדו לנו אלו תחתיהן. וחשבונם מצאתי בשם רב נטרונאי גאון זצ"ל על ברכת של שחרית לברך כל אחת ואחת בעונתה אי אפשר מפני הטינוף אלא כשנעור אדם משנתו בודק נקביו ומקנח עצמו יפה ורוחץ פניו וידיו כהוגן משום שנא' הכון לקראת אלהיך ישראל ומתחיל לברך על נטילת ידים. אשר יצר. אלהי נשמה. שלא עשאני גוי. עבד. אשה. מגביה שפלים. ומלביש ערומים. זוקף כפופים. רוקע הארץ על המים. מכין מצעדי גבר. שלא חסר מצרכי כלום. אוזר ישראל. המעביר. וג' ברכות של תורה. ואחת לתפלה של ראש. ואחת לתפלה של זרוע. ברוך שאמר. ישתבח. יוצר אור. אהבה. גאל ישראל. וי"ט ברכות של תפלת לחש. עם ברכת המינין. ומכאן ואילך כשנוטל ידיו אינו חייב לברך אלא לאכילת פת ולתפלה. וברכת המוציא. שהכל. בורא נפשות. ואחר הסעודה ברכת הזן. ברכת הארץ. בונה ירושלים. הטוב והמטיב. ועל כל פעם ששותה ועל כל פעם שנפנה לצורכו. אע"פ שאינו מברך על נטילת ידים צריך לברך אשר יצר. ומים אחרונים של סעודה אין מברכין עליהן. ואע"פ שאמרו חכמים שהן חובה אינו חייב לברך עליהן. ולמה נאמר בהן שהן חובה כבר פירשו שדבר זה מפני סכנת עינים הוא. שאם אכל מלח ויש בו מלח סדומית שמסמא את העינים ושמא יגע ויבוא לידי סכנת עיניו. אבל לענין ברכה לא. הרי חמישים ברכות. וברכת נטילת ידים למנחה. וי"ט ברכות של תפילת המנחה. וי"ט ברכות של ערבית. וב' לפני ק"ש. וג' לאחריה. וכשבא לישן ברכת המפיל. נמצא בחול שיש בו ג' תפלות של י"ט ברכות אתה יכול להשלימן. אבל בשבת שאין בו אלא שבע שבע ממלא אותם באספרמקי ומגדי. ע"כ תשובת הגאון. ותימה שהרי לא עלה חשבונו למאה.