דרשה דר' חייא בר אבא בפשטא דשאילתא ובעי' בחש"ו. אי נמי ברם צריך אילו חרש שוטה וקטן ששחטו חיה ועוף ואין אחרים רואין אותן מי מחייבין לכסויי לההוא דמא או לא מפלג פליגי בה ר"מ ורבנן דתנן חש"ו ששחטו ואחרים רואין אותן חייבין לכסות בינן לבין עצמן פטורין לכסות וקא תני סיפא וכן לענין אותו ואת בנו ששחטו ואחרים רואין אותן אסור לשחוט אחריהן בינן לבין עצמן ר"מ מתיר לשחוט אחריהן וחכמים אוסרים וקיי"ל דרבנן אפי' על רישא נמי פליגי ושבקין ליה לר"מ עד דמסיק דיבוריה והדר מיפלגין עליה מ"ט דר"ט דשרי ולא חייש לה למילתא אמר ר' יעקב בר אידי אמר ר"י מחייב היה ר"מ על שחיטתן משום נבילה מ"ט הואיל ורוב מעשיהם מקולקלים ואע"ג דר"ט חייש למיעוטא כיון דחזקה דאיסורא קיימא וקא מסייע חזקה לרובא אזיל בתר רובא ורבנן כיון דגמירי למישחט לא אמרינן רוב מעשיהם מקולקלים הילכתא כר"מ דאמר רוב מעשיהם מקולקלים או כרבנן דאמרי כיון דגמרי למשחט לא אמרינן רוב מעשיהם מקולקלין תא שמע דשלח ר"א לגולה הורה רבי כר"מ דפטור:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן צ״א, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.