שאילתא דאסר להון לדבית ישראל למיכל בשר בהמה טמאה וחיה טמאה הידא מינייהו טמאה והירא מינייהו טהורה מעלת גרה ומפרסת פרסה טהורה מפרסה פרס' ולא מעלת גרה מעלת גרה ולא מפרסת פרסה לא מעלה ולא מפרסת טמאה שנאמר זאת החיה אשר תאכלו וכתיב כל מפרסת פרסה אילו בהמה טהורה שילדה מין בהמה טהורה אסור באכילה כדתנן מה הן באכילה בהמה טהורה שילדה מין בהמה טמאה מותר באכילה וטמאה שילדה מין בהמה טהורה אסור באכילה שהיוצא מן הטמא טמא ומן הטהור טהור דג טמא שבלע דג טהור מותר באכילה וטהור שבלע דג טמא אסור באכילה לפי שאין גידוליו ממנו מנהני מילי דתנו רבנן אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה יש לך מעלה גרה ומפריס פרסה ואי אתה אוכלו ואי זה זה טהור הנולד מן הטמא יכול אף טמא הנולד מן הטהור כן והכי קאמר דבר הבא ממעלה הגרה וממפריסי הפרסה אי אתה אוכל ת"ל גמל הוא טמא הוא חד לשליט בעולמו יודע שאין לך דבר שמעלה גרה וטמא אלא גמל ואידך הוא טמא ואין טמא הנולד מן הטהור טמא אלא טהור רבי שמעון אומר מה ת"ל גמל גמל שני פעמים אחד גמל הנולד מן הגמלה ואחד הנולד מן הפרה והילכתא כרבנן דהא יחיד ורבים הלכה כרבים ועוד סתים לן מתניתין כוותייהו דתנן מה הן באכילה בהמה טהורה שילדה מין בהמה טמאה מותר:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן פ״ג, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.