והדר לימא תיהוי חלה דאמר רב יהודה אמר שמואל כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן חוץ מן הטבילה והני חמשה מיני חייבינן בחלה כדתנן החטים והשעורים והכוסמים ושיבולת שועל והשיפון הרי אלו חייבין בחלה מנהני מילי אמר ריש לקיש אתיא לחם לחם כתיב הכא והיה באכלכם מלחם הארץ וכתיב התם מצות להם עוני וכן נמי לעניין איתסורי בחדש לא מיתסרי אלא חמשת המינין מאי טעמא דתניא אתיא לחם לחם כדאמרינן ולקצור נמי לפני הפסח במקום דחזי להביא עומר מינה לא אסיר למקצר אלא חמשת המינין מאי טעטא דכתיב ראשית קצירכם כתיב ואתיא ראשית ראשית מחלה וחלה ילפינן ממצה ומצה גופה מנלן אמר ריש לקיש וכן תנא דבי רבי ישמעאל וכן תנא דבי רבי אליעזר בן יעקב אמר קרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים שהן באין לידי חימוץ יוצא בהן ידי חובתו בפסח במצה יצאו אורז ודוחן שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון ואע"ג דפליג רבי יוחנן בן נורי ואמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח הילכתא כרבנן ולא מיבעי לעניין מצה דרבי יוחנן הוה ליה לקולא ועוד סתם תנא כרבנן דתנן אלו דברים שאדם יוצא ידי חובתו בפסח החטין והשעורין והכוסמין ושיבולת שועל ושיפון בדמאי ובמעשר ראשון שניטלה תרומתו ובמעשר שני והקדש שנפדו והכהנים בחלה ובתרומה אבל לא בטבל ולא במעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו ולא במעשר שני והקדש שלא נפדו חלות תודה ורקיקי נזיר עשאן לעצמו אינו יוצא בהן למכור בשוק יוצא בהן אלא אפילו לעניין חמץ דלא סתם לן תנא כרבנן וכי עבדינן כר' יוחנן בן נורי דהוה ליה לחומרא לא חיישינן ליה דתני' רבי יוסי אומר אע"פ שטבל בחזרת מצוה להביא לפניו מצה וחזרת וחרוסת ושני תבשילין ואמרי מאי שני תבשילין אמר רב הונא סילקא וארוזא אמר רב אשי ש"מ לית דחש ליה לר' יוחנן בן נורי וכמה הוי שיעור עיסה דמיחייב לאפרושי חלה מינייהו כדתנן חמשת רביעים קמח ועוד חייבין בחלה הן סובן ומורסנן כי פתיך בהדייהו אבל החזיר סובן ומורסנן לתוכן לא מ"ט כיון דפריש לאו דרך עני הוא לאיתויי עירוביה מרישא. מדאורייתא מנלן דתניא ראשית עריסותיכם כדי עיסותיכם וכמה עיסותיכם דכתיב והעומר עשירית האיפה הוא מכאן אמרו שבעה רביעים קמח ועוד חייבין בחלה שהן ששה של ירושלמית שהן חמשה של ציפורי דתנן חמשת רביעים קמח חייבין בחלה רבי יוסי אומר חמשה ועוד חייבין בחלה ורבנן כיון דמשהו הוא לא יהבו ביה רבנן שיעורא וכמה ועוד קב מדברית במה הוי עשרים וארבעה ביעי ושלשת רביעים תמני סרי ביעי דהוו ארבעים ותרתי ועוד ביעתא וחומשא דהוו כולהו ארבעין ותלת ביעין וחומשא רביעתא:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן ע״ג, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.