ברם צריך מולייתא מי צריך למימלחיה לבשרא דשרי ביה אי לא מי אמרינן כיון דקאי בגוה בקדירה דמי ואסיר או דילמא כבולעה כך פולטה ת"ש דאמר רבא האי מולייתא שרייא א"ל אביי והא קא בלעא דמא אמר ליה כבולעה כך פולטה לימא מסייע ליה לרבא (דאמר) נותן את כרעיו ואת בני מיעיו לתוכו מאי טעמא לאו משום דאמרינן כבולעה כך פולטה לא שני התם כיון דאיכא בית שחיטה דמחלחל מידב דאיב ת"ש הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו קורעו לאחר בישולו ומותר מאי טעמא לאו משום דאמרי' כבולעו כך פולטו שאני לב דשיע איני והא רבא סבא טפל ליה בר אווזא לרב ואמר ליה אי מעלי טפלי הב לי דאיכול התם בסמידא דמיפרדא והא רבא איקלע לבי ריש גלותא וטפל ליה בר אווזא ואמר אי לאו דחזיתיה דזג כי זוזא חיוורא לא אכלי מיניה ואי אמרת כבולעו כך פולטו מה לי זג ומה לי לא זג בחיורתא דמיקדרא הלכך סמידא בין אסמיק ובין לא אסמיק שרי חיוריתא זג שרי לא זג אסיר שאר קימחי אסמיק אסיר לא אסמיק שרי והא מולייתא מאן דאסר אפי' פומה לתחת ומאן דשרי אפילו פומה לעיל והילכתא מולייתא שריא ואפי' פומא לעילא והני מילי בשרא אבל כבדא לא דהא אמר מר מישפד כבדא עילוי בשרא אסור אי עבד עבד אבל לכתחלה לא וכן הלכתא:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן ס״ח, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.