ברם צריך הלכתא כשמואל דאמר שנים שדנו דיניהם דין ואי טעו לא הדדי דינא ומשלמי או דילמא הלכתא כרבי אבהו דאמר שנים שדנו אין דיניהם דין ואי טעו הדר דינא ולא משלמי ת"ש דתניא בראשונה היה עושה בית דין במקום אחר ומבטלו ואמרינן בפני כמה מבטלו רב נחמן אמר בפני שנים רב ששת אמר בפני שלשה רב ששת אמר בפני שלשה בית דין קא תני רב נחמן אמר בפני שנים לבי תרי נמי בית דין מתקרי להו וקיימא לן הלכתא כרב נחמן בדיני אלמא תרי נמי בית דין מתקריא להו למימרא דהלכתא שמואל אי נמי כדמפרשינן הודאות והלואות בשלשה הדיוטות גזילות וחבלות בשלשה מומחין כדרבא דאמר רבא נזקי שור בשור נזקי שור באדם גובין אותו בבבל נזקי אדם באדם ואדם בשור אין גובין אותו בבבל מאי שנא אדם באדם דלא כי מיתזק אלהים בעינן וליכא ושור באדם נמי כי מיתזק אלהים בעינן וליכא אנן שליחותיהו קא עבדינן מידי דהוה אהודאות והלואות אי הכי אדם באדם נמי כי עבדינן שליחותייהו במידי דקים לן בגויה חבליה דאדם כגון דבעי למישם כעבדא לא קים לן בגויה אי הכי שור נמי מישם בעי אלא חזי היכי מזדבנין תורי בשוקא הכא נמי חזי היכי מזדבנין עבדי בשוקא ועוד תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה דמילתא דקים לן בגווה נעביד כי עבדינן שליחותייהו בממונא בקנסא לא עבדינן שליחותייהו אדם באדם דממונא הוא ליעביד כי עבדינן שליחותייהו במילתא דשכיחא בושת נמי מילתא דשכיחא היא וליעביד הכי נמי דרב פפא אגבי ארבעה מאה זוזי לבושת והא ליתא לרב פפא מדשלח ליה רב חסדא לרב נחמן ושלח ליח חסדא חסדא קנסא מגבית בבבל אלא תרתי בעינן מילתא דשכיחא ואית ביה חסרון כיס ושור שהזיק שור גובין אותו בבבל והאמר רבא שור שהזיק אין גובין אותו בבבל דאזיק מאי אילימא דאזיק אדם אפילו אדם דאזיק אדם נמי לא אלא פשיטא דאזיק שור וקאמר אין גובין אותו בבבל אמרי ההוא בתם דלא שכיח האי במועד והאמר רבא אין מועד בבבל דאייעד התם ונחית להכא והא לא שכיח אלא כי אמר רבא שור דאזיק בשור בשן ורגל דאיחתך להנאתו דהינא תולדה דשן ורגל אי נמי דאזיקתיה דרך הילוכה דהיינו רגל בחבירו שכיח באדם לא שכיח:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן נ״ח, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.