אי נמי ברם צריך חד חתים עילוי שטרא וחד קא מסהיד בפומיה מצטרפין בפומיה אי לא מי אמר כי אמר רבי נתן מצטרפין היכא דשוה עדוחן להדדי אבל חד בכתב וחד על פה לא או דילמא לא שנא אי נמי שנים שהעידו אחד בבית דין זה ואחר בבית דין זה מהו לצורפן כי אמר רבי נתן מצטרפי בחד בי דינא אבל בתרי בי דינא לאו או דילמא לא שנא ת"ש דתנן גט פשוט עדיו שנים מקושר עדיו שלשה פשוט שכתוב בעד אחד ומקושר שחתמו בו שנים שניהם פזולין בשלמא מקושר שכתוב בו שני עדים איצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל ובעלמא כשר הכא נמי כשר קמשמע לן דפסול אלא פשוט שכתוב בו עד אחד פשיטא אמר אביי לא נצרכא אלא לעד אחד בכתב ועד אחד על פה אמר לי' אמימר מכשר בעד אחד בכתב ועד אחד בעל פה אמר ליה רב אשי לאמימר הא דאביי מאי היא א"ל לא שמיעא לי כלומר לא סבירא לי והא מתניתין היא א"ל הא קמשמע לן דשנים במקושר כעד אחד בפשוט דמי מה עד אחד דפשוט פסול אף שנים במקושר פסולין לגמרי דאף על גב דתפש מפקינן מיניה דאי לא תימא הכי הא דשלחו ליה חבריה לרבי ירמיה עד אחד בכתב ועד אחר על פה מהו שיצטרפו אמר להו אני איני כדי שאתם שלחתם לי אלא כך דעת תלמידכם נוטה שיצטרפו [א"ל אנן] הכי מתנינן ליה ושנים שהעידו אחר בבית דין זה ואחד בבית דין זה מהו שיצטרפו אמר להו מצטרפין והילכתא בתרוייהו מצטרפין: דרשה כל זמן שמביא ראייה סותר את הדין
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן נ״ה, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
