שאילתא (א) דאסר להון לדבית ישראל לאסהודי סהדותא דשיקרא חד לחבריה שנאמר לא תענה ברעך עד שקר וכל מאן דמסהיד סהדותא דשקרא בחבריה לא חזייה נבילתיה למיחת בקבורה אלא מיפל קמי כלבי דאמר רב ששת משום רבי אלעזר בן עזריה כל המספר לשון הרע וכל המקבלו וכל המעיד עדות שקר בחבירו ראוי להשליכו לכלבים שנאמ' לכלב תשליכון אותו וסמיך ליה לא תשא שמע שוא וקרי ביה לא תשיא וכד אתו לאסהודי מאיימין עלייהו ומפרשי' להו מהדדי ושמעינן סהדותא דהאי לחודיה והאי לחודיה כדתנן כיצד בודקין את העדים מכניסין אותן ומאיימין עליהון ומאי מילתא אמרי' לאייומי עליהון אמר רב יהודה נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר *אמר רבא אמרי אינשי שבע שני הוה כפנא אבב אומנא לא חליף אלא אמר רבא מפיץ וחרב וחץ שנון איש עונה ברעהו עד שקר אמר רב אשי אמרי אינשי שבע שנין הוה מותנא ואיניש בלא שניה לא שכיב אלא אמר רב אשי אמר לי רב נתן בר מר זוטרא סהדי שקרי אאגורייהו זילו דכתיב והושיבו שני אנשים בני בליעל נגדו ויעידוהו לאמד ומשיירין את הגדול שבהם ואומרים לו אמור היאך אתה יודע שזה חייב לזה אם אמר הוא אמר לי שאני חייב לו מאתים זוז או איש פלוני אמר לי שחייב לו לא אמד כלום עד שיאמר בפנינו הודה שחייב לו מאתים זוז שאדם עשוי שלא להשביע את עצמו אם אמר איש פלוני אמר לי הוה ליה עד מפי עד דבר אחר על פי שנים עדים שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן ואע"ג דקאי קמיה בית דין ושמע תורגמן מפומיה ואמרי לא אמר כלום עד שיאמר בפנינו הודה מאי היא אי לאפוקי היכא דאודי בלא אפיה דמלוה הא מרישא שמעת מינה אם אמר הוא אמר לי שאני חייב לו מאתים זוז לא אמר כלום מסייע ליה לרב דאמר רב יהודה אמר רב צריך שיאמר אתם עדיי או כי אודי ליה ואמר להו הוו עלי סהדי מילתיה מילתא ואי לא מצי אמר ליה משטה אני בך מילתא בעלמא הוא דאמר:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן נ״ה, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.