אי נמי ברם צריך אילו היכא דאית ליה לישראל ספק בכור בביתיה דאיהו אכיל ליה במומיה כדתנן ספק יאכל במומו לבעלים אי נמי ישראל דזבן בכור תם מכהן דקיימא לן בכור מוכרין אותו תם חי ונפל ביה מומא ברשותא דישראל מי מהימן ההוא ישראל אמומיה אי לא מי אמרין כיון דהוא אכיל ליה לא מהימן מדי דהוה אכהן או דילמא כהנים דחשו להו רבנן כיון דכולהו בכורות לדילהון שכיחי תדירא דילמא מקרי ודמו בהו מומין גבי ישראל לא חשו להו רבנן ת"ש דאמר רב חסדא אמר רב קטינא ספק בכור בישראל צריך שנים מן השוק להעיד עליו מאי טעמא כיון דהוא אכיל ליה הוי ככהן ולא מהימן ורב נחמן אמר בעלים מעידים עליו דאי לא תימא הכי ספק בכור לרבי מאיר דאמר החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו כיון דכולי עלמא חשידין מי מעיד עליו וכי תימא הכי נמי לר' מאיר דלית ליה תקנתא והא תנן שרבי יוסי אומר כל שחלפיו ביד כהן פטור מן המתנות ורבי מאיר מחייב אלא לאו ש"מ לישראל לא חשו להו רבנן והילכתא ישראל דזבן בכור תם מכהן מהימן אמומיה:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן מ״ד, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.