ברם צריך למימר אילו מאן דמיפנק אי נמי כייבן ליה כרעיה מי שרי ליה למיפק בגורבא א"נ מיכרך סודרא בכרעיה ומיפק או לא אי נמי מאן דקא בעי למיעל לדוכתא דאיכא עקרבא וקא בעי לאפוקי ספרא דאורייתא אי נמי מיתן דיפתא לינוקא מי שרי לי' למיסם מסני ומיעל משום סכנת עקרב או לא מי אמרי' טעמיה דסנדל משום עינוגא הוא דאסיר והא לא מיענג או דילמא סנדל סתמא אמר רחמנא וכל דהוא אסיר ת"ש דאמר שמואל כל מחמת סכנת עקרב מותר וכן לענין מאן דמיפנק שרי למיפק בגורב' דרב יהודה נפיק בסנדלי דהינוני אביי נפיק בדהוצי רבא נפיק בדיבלי רבה בר רב הונא כריך סודרא אכרעיה ונפיק וכן הלכתא:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן קס״ח, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.