כי תבואשאילתא דמחייבין דבית ישראל למינהג אבילותא בט' באב ולענויי נפשייהו שנאמר שמחו את ירושלים וגו' כל המתאבל עליה רואה בשמחתה ושאינו מתאבל עליה אינו רואה בשמחתה משנכנס אב ממעטין בשמחה וכשם שממעטין בשמחה משנכנס אב כך מרבין בשמחה משנכנס אדר הילכך האי בדר ישראל דאית ליה דינא בהדי כותי לישתמיט ליה באב דריע מזליה ולימצי נפשיה באדר דבריא מזליה ושבת שחל תשעה באב להיות בתוכו אסורין לכבס ולספר אבל אם חל בה' מותרים מפני כבוד השבת ואם חל להיות ערב ט' באב בשבת אוכל ושותה כל צורכו ומעלה על שולחנו אפי' כסעודת שלמה מלך ישראל בשעתו ערב ט' באב לא יאכל אדם שני תבשילין ולא יאכל בשר ולא ישתה יין וכל העושה מלאכה בט"ב אינו רואה סימן ברכה לעולם והאוכל בט' באב כאילו אוכל ושותה ביום הכפורים וכל מצות הנוהגות באבל נוהגות בט' באב אסור באכילה ובשתיה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה ואסור לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות במשנה במדרש ובהלכה ובאגדות אבל קורא באיוב ובקינות ובדברים הרעים שבירמיה ותינוקות של בית רבן בטילין משום שנאמר פקודי ה' ישרים וגומר: ואסור לאדם שימלא שחוק פיו בעוה"ז שנא' אז ימלא שחוק פינו וגו' אימתי ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה בזמן שיאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן קנ״ח
2 קטעים, בנוסח המקורי.
ברם צריך למימר עוברות ומניקות מתענות ומשלימות בט' באב או לא ת"ש דאמר רבא עוברות ומניקות מתענות ומשלימות בט' באב וביום הכפורים וכן הלבתא:
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.