אי נמי ברם צריך הספידא יקרא דחיי הוא או יקרא דשיכבא הוא מאי נפקא מינה דאי אמר לא ליספדוה לההוא גברא ולאפקוה בזילותה אי אמרת יקרא דשיכבא הוא הא קא מחיל על יקריה אלא אי אמרת יקרא דחיי הוא לאו כל כמיניה אי נמי מישקל מן יתמי ומיעבד אוזינקא להספידא אי אמרת יקרא דשיכבא הוא שקילנה אלא אי אמרת יקרא דחיי הוא יתמי לאו בני יקרא נינהו למישקל מינהון למיעבד להון יקרא ת"ש דתניא רבי נתן אומר סימן יפה למת שנפרעין ממנו לאחר מיתה כיצד מת ולא נספד ולא נקבר או שהיתה חיה גוררתו או גשמים מזלפין על מטתו זה הוא סימן יפה למת שנפרעין ממנו לאחר מיתה למימרא דדינא זוטא הוא גביה ובהכי סגי ליה לאיתפרועי מיניה מאי לא נספד ולא נקבר אילימא דלא נספד ולא נקבר כלל הא ברשעים גמורים הוא דכתיב לא יספדו ולא יקברו כדומן על פני האדמה יהיו אלא לא נספד בכבוד ולא נקבר בכבוד עד שנתבזה אלמא הספידא יקרא דשיכבא הוא:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן י״ד, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.