מפקינן לה בין מבעל בין מבועל דתניא הרוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר אמר רבי הואיל ומכוער הדבר תצא רוק למעלה מן הכילה אמר רבי הואיל ומכוער הדבר תצא מנעלים הפוכים תחת המטה א"ר הואיל ומכוער הדבר תצא מנעלים הפוכים נחזי דמאן נינהו אלא מקום מנעלים הפוכים ואמרינן הילכתא כוותיה דרב ואמרינן הלכתא כרבי קשיין אהדדי לא קשיא הא בקלא דפסיק והא בקלא דלא פסיק קלא דלא פסיק ואיכא עדים בדבר מכוער כרבי קלא דפסיק כרב וקלא דלא פסיק עד כמה אמר אביי אמרה לי אם דאומי מתא יומא ופלגא ותנן המביא גט ממדינת הים ואמ' בפני נכתב ובפני נחתם לא ישא את אישתו מת הרגתיו הרגנוהו לא ישא את אשתו ר' יהודה אומר הרגתיו לא ישא את אשתו הרגנוהו תנשא אשתו דאיכא למימר האי דאסהיד משום דקא בעי למינסבה הוא הנ"מ היכא דלא בעיין שני עדים אבל היכא דבעיין שני עדים לא חיישינן דתניא עדים החתומים על שדה מקח ועל גט אשה לא חששו חכמים בדבר זה איני והא תנן חכם שאסר את האשה בנדר על בעלה הרי זה לא ישאנה הכי נמי ביחיד מומח' דחד מהימן למיסר ולמישרא ואתו למימר האי דאסרה משום דבעי לאינסובה הוא:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן קל״ד, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.