דמיחייבי כהני לברוכי ישראל בקהלא דכתיב כה תברכו את בני ישראל וגו' וכהן שיש בידיו מומין לא ישא את כפיו דאמר (ר' שמעון בן פזי) אמר ר' יהושע בן לוי משום בר קפרא למה נסמכה פרשת כהנים לפרשת נזיר לומר לך מה נזיר אסור ביין אף כהן המברך אסור ביין מתקיף לה רבי אהבה בריה דרבי זירא ואמרי לה הושעיא בר זירי ואמרי לה הושעיא בר גיזירא אי מה נזיר אסור בחרצן אף כהן המברך אסור בחרצן א"ר יצחק אמר קרא לשרתו ולברך בשמו מה משרת מותר בחרצן אף כהן המברך מותר בחרצן אי מה משרת בעל מום לא אף כהן המברך בעל מום לא הא איתקש לנזיר ומאי חזית דאקשת לקולא אקיש לחומרא אסמכתא דרבנן היא ואסמכתא דרבנן לקולא וכד שתי שיעור כמה הוי שיכור כי שתי רביעית חי בבת אחת אבל הפסיק בו או נתן לתוכו מים כל שהוא לא הוי שכור דתנן לענין בית המקדש רבי אלעזר אומר אם הפסיק בו או נתן לתוכו מים כל שהוא פטור ואמר רבי שמואל בר אחיתאי אמר רב המנונא סבא אמר רבי יצחק בר אשיאן אמר רב הונא אמר רב הלכתא כרבי אלעזר וה"מ רביעית אבל אי שתי טפי אע"ג דאפסיק ואע"ג דנתן לתוכו מים אסור מדרב אחא מהוצל: הלכך תקינו רבנן נשיאות כפים בשחרית דליכא למיחש לשכרות פרסין כהני ידיהון במוסף נמי לא חיישינן לשכרות דאכתי לא שכיחא מנחה דאיכא למיחש לשכרות לא פרשי כהני ידיהון:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן קכ״ג, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.