שאילתות דרב אחאי גאון · סימן קכ״א, ג׳

אילו גברא דעל לבייתיה וקריבו ליה חלבא או תחלא או כל מידי דאית להו גילויא למיכל ורמא ליה גברא קלא וא"ל לא תיכול דטעים מיניה חויא ולא הוה איניש בההוא ביתא אלא איתתא דההוא גברא בלחוד מי אסירא ההיא איתתא אי לא מי אמרינן מההיא עידנא דעבדי איסורא ניחא ליה דלימות בעלה דכתיב כי נאפו ודם בידיהם או דילמא לעולם אימא לך דעבדי איסורא (מיניה) והיינו טעמא דקאמר ליה דלהוי עליה כמים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם. בריך שמיה דקודשא ב"ה. אימור כך תנו חכימייא במתניתא דילנא. תנן הנודר מן הדגן אסור אף בפול המצרי יבש דברי ר"מ וחכ"א אינו אסור אלא בה' המינין: למימרא דגן כל דמידגן משמע מתיב רב יוסף ובפרוץ הדבר הרבו בני ישראל להביא מעשר דגן תירוש ויצהר וכל תבואת שדה הכל לרב הביאו. ואי אמרת דגן כל דמידגן משמע (שם) מאי וכל תבואת שדה אמר אביי לאיתויי פירות האילן וירק ר"מ אומר הנודר מן התבואה אינו אסור אלא בחמשת המינין: א"ר יוחנן הכל מודים בנודר מן התבואה שאינו אסור אלא בחמשת המינין בלבד. תניא נמי הכי ושוין בנודר מן התבואה שאינו אסור אלא בחמשת המינין פשיטא מהו דתימא תבואה כל מיני משמע קא משמע לן דלא מתיב רב יוסף וכפרוץ הדבר הרבו בני ישראל וגו' אמר רבא תבואה לחוד ותבואת שדה לחוד מר בר שמואל פקיד דליתינון תריסרי אלפי זוזי לרבא מן עללתא דהרפניא שלח רבא לקמיה דרב יוסף עללתא היכי מיקריא א"ל רב יוסף תנינא ושוין בנודר מן התבואה אינו אסור אלא בחמשת המינין א"ל אביי מי דמי תבואה לא משמע אלא חמשת המינין עללתא כל מילי משמע אהדריה לקמיה דרבא אמר להון הדא לא מיבעיא לי דעללתא כל מילי משמע מיהו הדא הוא דאיבעיא לי שכר בתים ושכר ספינות מאי כי עללתא דמיין, או לא מי אמרינן כיון דפחיתי [לאו] כי עללתא דמיין או דילמא כיון דלא ידע פחתייהו כי עללתא דמיין איקפד רב יוסף וכי מאחר דלא צריכת לי מ"ט קא שלח לי לסוף קא אזל רבא למיפק מדעתיה דרב יוסף במעלי יומא דכיפורי א"ל רבא לשמעיה דרב יוסף הב לי אמזוג ליה אנא מזג ליה א"ל דמי האי מזגא למזגא דבריה דרב יוסף בר חמא א"ל אנא הוא א"ל לא תיתיב אכרעיך עד דמפרשת לי טעמא דהאי מילתא מאי דכתיב וממדבר מתנה אם משים אדם עצמו כמדבר תורה ניתנה לו במתנה שנאמר וממדבר מתנה וכיון שנתנה לו תורה במתנה נחלו אל שנאמר וממתנה נחליאל וכיון שנחלו אל עולה לגדולה שנאמר ומנחליאל במות אם מגיס דעתו הקב"ה משפילו שנאמר ומבמות הגיא ולא עוד אלא ששוקפין אותו בקרקע שנאמר ונשקף על פני הישימון ואם חוזר הוא הקב"ה מגביהו שנאמר כל גיא ינשא. ת"ר הנודר מן