שאילתות דרב אחאי גאון · סימן ק״ג, ב׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

ברם צריך לומר אילו כהן דקא אזיל למינסב איתתא או למיגמר אורייתא ואיכא בית הפרס באורחא וליכא אורחא אחרינא מהו למיזל בההוא אורחא דהוה ביה קבר והשתא איחרש ליה לא קא מבעיא לן דבמילתיה קאי ואסיר כי קא מיבעיא לן למיזל בהאיך דאסרו רבנן משום חרישה דחרישה דרבנן היא לשאר מצוות לא תיבעי לך דכיון דלא סגיא דלא אזיל וודאי שרי דתניא ר' אלעזר בר' צדוק אומר מדלגין היינו על גבי ארונות של מתים לרוץ לקראת מלכי ישראל ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אמרו אלא אפילו לקראת מלכי עובדי כוכבים שאם יזכה אדם יבחין בין מלכי ישראל למלכי עובדי כובבים יאמר רבא אהל כלי שיש בו חלל טפח חוצץ בפני הטומאה אין בו חלל טפח אינו חוצץ בפני הטומאה וגזרו על שיש בו משום שאין בו ורוב ארונות יש בהן חלל טפח ומשום כבוד מלכים שרו רבנן ותניא אחריתי קברו את המת וחזרו ולפניהם שני דרכים אחת טהורה ואחת טמאה בא בטהורה באין עמו בטהורה בטמאה באין עמו בטמאה מפני כבודו ותירגמא רבי אבא בבית הפרס דרבנן למימרא דכל למיזל לבית הפרס לדבר מצוה שפיר דמי אלא כי קא מיבעיא לן ללמוד תורה ולישא אשה ואי איפשר למיזל בדוכתא אחריתי למיגמר מי שרי אי לא ת"ש דתנו רבנן הולכין ליריד של עו"ג ולוקחין מהן בהמה עבדים ושפחות בתים וכרמים וכותב ומעלה בערכאות שלהם מפני שהוא במציל מידם ואם כהן הוא מיטמא לדון ולערער עמהם בחוצה לארץ וכשם שמיטמא בחוצה לארץ כך מיטמא בבית הקברות בית הקברות סלקא דעתך אלא בית הפרס דרבנן ומיטמא ללמוד תורה ולישא אשה אמר רבי יהודה אימתי בזמן שאינו מוצא ללמוד אבל מוצא ללמוד לא יטמא רבי יוסי אומר אפילו מוצא ללמוד יטמא לפי שאין מן הכל אדם זוכה ללמוד תורה א"ר יוסי מעשה ביוסא הכהן שהלך אצל רבו לציידן ללמוד תורה וא"ר יוחנן הלכה כרבי יוסי אלא הא דאמר מר בית הפרס דרבנן לא העמידו דבריהן במקום כרת הא אמרת הכא לכל מצוה שרי למיזל אמור רבנן טומאה הוא דגזרו ביה לכל מצוה שרי למיזל לאפוקי מקום כרת דטהור משוינן ליה לעשות הפסח:
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.