ברם צריך מהו לומר לא"י ואתויי לבר מערובא ת"ש דההוא ינוקא דאשתפוך חמימי אמר להו רבא לייתי לי׳ מגו ביתאי א"ל אביי והא לא ערבינן א"ל לסמוך אשתוף אמר ליה והא לא שתיפו אמר להו אמרו לא"י ולייתיה אמר אביי בעינא לאותוביה למר ולא שבקן רב יוסף דאמר לי רב כהנא דכי הואי בי רב יהודה כל מילי דאוריתא מותבינן תיובתא והדר עבדינן מעשה מלתא דרבנן עבדינן מעשה והדר מותבינן תיובתא בתר כן אמר לי מאי בעית לאותוביה אמר לי הזאה שבות ואמירה לא"י שבות ואין דוחה את השבת א"ל ומי לא שני לך בין שבות דאית ביה מעשה ובין שבות דלית ביה מעשה הכא דבור בעלמא הוא דכתיב ודבר דבר דבור אסור הרהור מותר ומשרא דשאלתא הכי וכי מהלינן ביממא אבל בליליא לא ואפילו מילה שלא בזמנה ביום אין בלילה לא דתניא ביום השמיני אין לי אלא הנמול לשמונה שיהא נמול ביום מניין לתשעה לעשרה לאחד עשר לשנים עשר ושאר כל הנמולין שלא יהו נמולין אלא ביום ת"ל וביום אי נמי כי לא דחו מכשירים דקמי מילה אבל בתר דמהיל אשתפוך חמימי או אבדור סמני סכנה היא ומחללינן עליה שבתא התם הוא דאשתפוך חמימי או אבדור סמניה קמי דנמהול דאמרי׳ תדחה מילה למחר דלא איכא סכנתא אבל היכא דאשתפוך חמימי ואבדור סמניה בתר דאימהיל משום סכנתא מחללינן עליה שבתא:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן י׳, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.