תניא בנדרים פ"א (י' א') ר"א הקפר אומר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש, וכי באיזה נפש חטא, אלא מכאן לנזיר שנקרא חוטא על שציער עצמו מן היין, פי' בכעסו קבל עליו נזירות. והלא דברים ק"ו ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא המצער עצמו מכל דבר לא כ"ש, מכאן ליושב בתענית שנקרא חוטא, פי' יושב בתענית בכעס שלא לשם שמים. - בנדרים פ"א אמרינן: אע"ג דהדין קרא בנזיר טמא כתיב מפקינן מינה דנזיר טהור חוטא מקרי משום דשנה בחטא הוא. והא דאמרינן במס' נזיר (ג' א') אפילו לר"א הקפר דאמר נזיר חוטא הוא, הני מילי נזיר טמא וכו' התם הכי פי' ה"מ נזיר טמא מיקרי חוטא לצאת מכלל נאה מטעם חטאו. אבל נזיר טהור לאו חוטא הוא קרי שיצא מכלל נאה מטעם חטאו אע"ג דחוטא הוי וכי קאמר אי נאה הוי נזיר:
ספר יראים · סימן פ׳, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sefer Yereim HaShalem, Vilna, 1892-1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך ספר יראים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.