תולדות דם. דם מהלכי שתים שפירש והוא בעין. כדתניא בכריתות (בפרק) דם שחיטה ובכתובות בפ' אעפ"י (ס' א') דם שעל גבי הככר גוררו ואוכלו של בין הַשִּׁנַיִם מוצצו ואינו חושש. וטעמא כיון שפירש הרואה אומר דם גמור קאכיל, והתם בפ' דם שחיטה (כריתות כ"א ב') מוקמינן דם מהלכי שתים בכנוס, פי' בעין ואמר רבא דם דגים שכינסו אסור, ומסקינן התם בדם שחיטה בדלית ליה קשקשין דאתי לאחלופי בדם דעלמא ואפילו דם דגים המכונס מעצמו אסור, דכנסו לאו דוקא כדמוכח התם שדם שעל הככר קרי ליה מכונס, ואעפ"י שהוא אסור אינו אוסר בנותן טעם כשאר איסורין, דהשתא מיהא לאו מכונס.
ספר יראים · סימן מ״ח, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sefer Yereim HaShalem, Vilna, 1892-1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך ספר יראים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.