ספר יראים · סימן מ״ז, א׳

סימן מז (קמד). אוכל חֵלב. הזהיר שלא לאכול חלב דכתיב בפ' צו את אהרן כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו. ועונש בסמוך בכרת, דכתיב כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריבו ממנה אשה לה' ונכרתה הנפש האוכלת מעמיה. ותניא בני ישראל מוזהרים על החלב ואין המים מוזהרים על החלב. בני ישראל אין לי אלא בני ישראל מנין לרבות הגרים והמשוחררים ? ת"ל כי כל אוכל חלב, שור וכשב ועז פרט לבהמה טמאה לחיה ולעופות. אין לי אלא שור וכשב המיוחדים, מנין לרבות הכלאים ת"ל או כשב או עז דברי ר' עקיבא. אם נפשך לומר ת"ל מן הבהמה לרבות כלאים. ופחות מכזית שאינו בכלל עונש יכול לא יהא בכלל אזהרה ת"ל כל חלב. וברייתא זו סייעתא לר' יוחנן דאמר בפ' יוהכ"פ ביומא (ע"ד א') חצי שעור אסור מן התורה. ור"ל דאמר אינו אסור מן התורה מתרץ לה התם אסמכתא בעלמא והלכה כר' יוחנן. יש לשאול דהכא אמרינן דגרים אצטריך לרבויינהו דלא הוו בכלל בני ישראל והבי נמי אמרינן בכריתות שלהי פ' א' (ז' ב') דבר אל בני ישראל גרים ועבדים מנין ? שמעינן מכל הני דגרים ומשוחררים לאו בכלל בני ישראל נינהו. ובסנהדרין באלו חן הנחנקים אמרינן לגונב נפש מאחיו מבני ישראל למעוטי עבדים, בני ישראל למעוטי מי שחציו עבד וחציו בן חורין, אבל כולו בן חורין לא ממעטינן אלא משוחררים בכלל בני ישראל הם ? יש לומר: גלי קרא במנחות (ס"א ב') לענין תנופה ובכריתות ביולדות והכא בחלב ילפינן מינייהו וג' כתובים באין כאחת לא הוי שיש לברייתא צריכות בכולהו: